בשנת 1950[i], פרסם החוקר, הסוציולוג וקרימינולוג דונלד קריסי[ii], את הסיבות עומדות מאחורי כל מעילה והונאה, מה שלימים הוכר כ”משולש המעילה“: לחץ או צורך כלכלי, הזדמנות, רציונאליזציה אישית.
מאחורי כל מעילה עומד בן אדם, שהגיע למעמד של הכרה ואמון, בתום לב, ובהמשך, הפר אמון זה. כותב קריסי כי מפירי האמון, מגיעים למצב זה כאשר, בהתמודדותם עם מצב פיננסי בלתי ניתן לגישור, משתמשים בידע ובהזדמנות הנמצאים בדרכם, על מנת לפתור את בעיתם, בצורה שקטה ומאפיינים את התנהגותם הפלילית כנכונה ומקובלת, בהתאם למעמדם והנסיבות.
כך, לדוגמא, מנהל כספים במוסד פיננסי, שנקלע לחובות גדולים לשוק האפור, יידע לסדר את הכספים של המוסד שבו הוא עובד, כך שלמשך תקופה מסוימת יוכל למשוך כספים מבלי שיתגלה. הוא יתרץ את פעולותיו בכך שמה שהוא עושה זה זמני בלבד, ושכעבור מספר שבועות או חודשים, הכספים יוחזרו למוסד, ופעולות “סטורנו” דהיינו תיקון, שלא יהיה ניתן לגלות, יכסו את פעילותיו…
לרוב, המועלים (להלן – ה”סובייקט“) הינם אנשים, ללא עבר פלילי ובעלי מעמד גבוה, בעלי מקצוע, שהגיעו למעמדם בזכות כישורים וניסיון. הם משתמשים במעמדם כדי לפתור את הבעיה הפיננסית בה הם נקלעו, ובזכות מעמדם, מרגישים את עצמם כבטוחים. כמובן, הם עדיין רואים את עצמם כאנשים מכובדים ורגילים, אשר עשו “צעד לא נכון”, אשר, לדידם, הוא צעד מוצדק ואפילו, הכרחי. כך הם נותנים פרשנות אישית וייחודית ( אך מוטעית), ליסוד הנפשי של העבירה שהם מבצעים.
שנים מאוחר יותר, קריסי מפתח את התיאוריה שלו ומחלק את ה”צורך כלכלי בלתי ניתן לגישור“, בשש קטגוריות[iii]:
- קשיים בתשלום חובות,
- בעיות שנוצרו כתוצאה של כישלון אישי,
- תהפוכות עסקיות (כשלים בלתי ניתנים לשליטה, כגון אינפלציה או האטת השוק),
- התבודדות (מפר האמון מתבודד מהאנשים שיכולים לעזור לו),
- מעמד חברתי (הוא חי בעבר ליכולותיו),
- יחסי עובד ומעביד (מפר האמון או הסובייקט רואה את עצמו מקופח).
בשנות 2000, חוקרים אחרים נותנים פרשנות אחרת לסיבות ה”לחץ הכלכלי”, כך למשל, ליסטר[iv] מגדיר אותו כ”the source of heat for the fire“, אבל מציין כי הקיום של הלחצים הנ”ל, אצל סובייקט מסוים, לא בהכרח ייגרמו לאותו סובייקט, לבצע מעילה.
הוא הוסיף עוד שלושה סוגים של “לחץ“:
- דחף אישי לשלם עבור רמת חיים גבוהה,
- לחץ מהמעביד לעמוד ביעדים,
- לחץ חיצוני בצורה של צורך בשמירה על יציבות עסקית, עמידה בהסכמים פיננסים וצפיות השוק.
ליסטר רואה את “הזדמנות“, הצלע השנייה של המשולש של קריסי, כ-“the fuel that keep the fire going“, ומאמין, שגם אם לסובייקט יש סיבה (ה”לחץ“), הוא לא ייבצע את המעילה, אם ההזדמנות לא תעמוד מולו. הוא מביא כמה דוגמאות לכך: שינויים גדולים ותכופים בעמדות מפתח בהנהגת הארגון, חולשות בהפרדת תפקידים, עסקאות סבוכות או מבנה ארגוני מסובך.
לגבי הצלע השלישית, ליסטר רואה את הרציונאליזציה האישית כ”the oxygen that keeps the fire burning“. גם אם לא ניתן להגיע לכל סובייקט בנפרד ולחקור מה נוצר בתוך מוחו, עדיין, המבקרים יכולים לאמוד את סביבת הבקרה הארגונית ולהסיק מסקנות בעניין זה.
כמה שנים מאוחר יותר, אלברכט את אלברכט[v] פיתחו את המודל של קריסי והגיעו איתו לפרשנות לפיה ה”לחץ” לא חייב להיות אך ורק כלכלי או פיננסי, אלא שפרמטרים נוספים נכנסים למשחק:
- לחצים פיננסים, כגון: הפסדים אישיים, ירידה במכירות, חוסר יכולת להתחרות עם חברות אחרות, תאוות בצע, רמת מחיה מעבר ליכולותיו של הסובייקט, חובות אישיים, חוסר יכולת לקבל אשראי, הצורך לפירעון אשראי לטווח קצר ובינוני, חוסר יכולת להגיע לתחזיות פיננסיות או צרכים פיננסיים בלתי צפויים.
- לחצים לא-פיננסיים, כגון: “הצורך” לשפר תוצאות, תסכול בעבודה או אפילו, לעמוד באתגר של “לתת מכה למערכת”.
אלברכט את אלברכט טוענים שגם אם קיימים “לחצים” או “דחפים” חזקים לביצוע הונאה אצל נושאי המשרה, אם הם מאמינים שהסיכוי שהם ייתפסו ויענשו הוא גבוה, אזי, ככל הנראה, לא יבצעו את המעילה. הם נותנים גם כמה דוגמאות לתירוצי הרציונאליזציה שבמעשה ההונאה:
- “אנו חייבים להשאיר את מחיר השוק של המניה גבוה”,
- · “כל החברות משתמשות בפרקטיקה חשבונאית אגרסיבית”,
- · “זה לטובת החברה”.
ההזדמנות לביצוע ההונאה, ניתנת על ידי כך שקיימת הנהלה שאיננה מקפידה על נהלים ובקרות ו/או שנכשלה באכיפתם, דירקטוריון חלש, קיימים ליקויים וחולשות בבקרות המיועדות למנוע התנהגות פסולה, יש ענישה כושלת או מתירה של מבצעי מעילות והונאות, קיימים כשלים בעברת מידע ובדיווחים, וכשלים בנתיב הביקורת.
שיפור נוסף ב”משולש של קריסי” הוסף בשנת 2004, כאשר וולף והרמנסון[vi] פיתחו את “מודל היהלום” על ידי הוספת משבצת ה”יכולת” למשולש. וולף והרמנסון מאמינים שהרבה מעילות והונאות לא היו מתבצעות, ללא האדם הנכון, שנמצא במקום הנכון, עם הסמכויות המתאימות לבצען.
הם מציעים ארבעה מצבים אמפיריים לביצוע הונאה, לגבי הסובייקט:
- תפקיד ניהולי או אקזקוטיבי בתוך הארגון,
- היכולת להבין ולנצל מערכות חשבונאיות וחולשות בבקרה הפנימית של הארגון,
- אמונה שהוא לא ייתפס או שייצא מזה מהר ובזול,
- היכולת לתמרן מצבים נפשיים של אנשים אחרים, לתועלתו.
בין הפיתוחים האחרונים של “מודל המשולש” או “מודל היהלום”, נמצא מודל ה – MICE: Money, Ideology, Coercion, Ego, שפותח בשנת 2010 על ידי קרנשר ואחרים[vii]. מודל זה מרחיב את הפרשנות בכל הקשור לצורך או הלחץ, שעומדים מאחורי המעילה או ההונאה.
גם אחרי כל התהליך שתואר לעיל, המפתח להתמודדות עם מעילה והונאה היא באמצעות מניעתן: הרבה יותר זול והרבה יותר יעיל למנוע מעילה, מאשר לנסות לאתרה. עד שנגלה את המעילה ועד שנמצא את הסובייקט שביצע אותה ועד שנוכיח, מעבר לכל ספק סביר שאכן ביצע אותה, הכסף כבר הספיק להיעלם והאפשרות שיושב לארגון, קלושה. שלא נדבר על עלות החקירה…
לבסוף, צריכים לזכור כי רוב המעילות וההונאות הן לא מעשים חד-פעמיים. בדרך כלל מתחילים בקטן, גניבה מזערית וזניחה, לפעמים באצטלה של טעות. לאט והדרגה, גדלים, בכמות ובתכיפות. באותה צורה ומידה שהסובייקט עושה את מעשיו הפליליים, כך, יותר קל לו להצדיק אותם, עד שיום יגיע, וכבר לא יהיה לו צורך להמשיך להצדיק.
אולי, הלקח החשוב ביותר מן האמור לעיל, הוא שכדי שמעילה או הונאה תצא לפועל, נדרשים כל הצלעות שנימנו לעיל, להיות פעילים. אם אחד מהם לא יופיע, ככל הנראה, המעילה לא תתקיים.
[i] Rasha Kassem and Andrew Higson, “The New Fraud Triangle Model”, Journal of Emerging Trends in Economics and Management Sciences (JETEMS) 3(3), 191-195. jetems.scholarlinkresearch.org
[ii] Cressey, D. R. (1950). “The criminal violation of financial trust” American Sociological Review, 15(6), 738-743. www.jstor.org
[iii] Cressey, D. R. (1953). “Other People’s Money” Montclair, NJ, Patterson Smith
[iv] Lister, L. M. (2007). “A practical approach to fraud risk”, Internal Auditor, December.
[v] Albrecht, W.S. Albrecht, C and Albrecht, C. C. (2008), “Current trends in fraud and its detection”, Information Security Journal: A global perspective. www.ebscohost.com
[vi] Wolfe, D. T. and Hermanson, D. R. (2004), “the fraud diamond: Considering the four elements of fraud”. The CPA Journal, December.
[vii] KranacherM. & Others (2011). “The evolution of fraud theory”, American Accounting Association Annual Meeting, Denver, August.